הגניבה שהפכה את המונה ליזה למפורסמת

הציור לפני הגניבה

דיוקן ליזה גרארדיני, אשת הסוחר הפלורנטיני פרנצ׳סקו דל ג׳וקונדו, מאת לאונרדו דה וינצ׳י, מתוארך לשנים 1503–1519 בקירוב. הוא צויר בשמן על לוח עץ צפצפה במידות 79 × 53 ס״מ.¹ מלך צרפת פרנסואה הראשון רכש אותו ב-1518, ומאז הוא שייך לאוספים הצרפתיים.¹

יום שני בבוקר, 21 באוגוסט 1911

הגנב נכנס ללובר בערב יום ראשון, 20 באוגוסט, ושהה בלילה מוסתר בחדר אחסון. מעט אחרי שבע בבוקר למחרת, לבוש חלוק עבודה לבן כמו אנשי הצוות של המוזיאון, הוריד את הציור מהקיר ב״סלון קרה״ (Salon Carré) ונשא אותו אל גרם מדרגות שירות.² שם הוציא את הלוח מתיבת הזכוכית המגנה. דלת נעולה עצרה אותו, עד שאינסטלטור, שסבר שהוא עמית לעבודה, הוציא אותו החוצה.²

איש לא שם לב במשך יותר מיום, כי ציורים הורדו לעיתים קרובות מהקיר כדי לצלמם או לנקותם. רק ביום שלישי, כשצייר מבקר שאל היכן הציור, העלו השומרים את האזעקה ומצאו את תיבת הזכוכית הריקה בחדר המדרגות.²

שנתיים של חשודים וכותרות

בספטמבר 1911 נעצר המשורר גיום אפולינר בחשד לגניבת פסלונים מהלובר, וחברו פבלו פיקאסו נחקר. שניהם זוכו מכל חשד.² כשהמוזיאון נפתח מחדש, באו המונים להביט במקום הריק על הקיר.²

וינצ׳נצו פרוג׳ה והמזוודה בפירנצה

הגנב היה וינצ׳נצו פרוג׳ה, איטלקי שעבד בלובר ועזר לבנות את תיבת הזכוכית של הציור. המשטרה חקרה אותו אך לא חשדה בו.² בסוף 1913 כתב לסוחר הפלורנטיני אלפרדו ג׳רי והציע להחזיר את הציור לאיטליה. ג׳רי וג׳ובאני פוג׳י, מנהל גלריית אופיצי, בחנו אותו בחדר המלון של פרוג׳ה, אישרו שהוא מקורי והתריעו למשטרה. הוא נעצר ב-11 בדצמבר 1913.²

פרוג׳ה נידון לשנת מאסר וחמישה עשר ימים וריצה כשבעה חודשים.² הציור חזר ללובר בינואר 1914.²

ערכה של היעדרות

לפי אותו תיאור, לפחות 120,000 איש באו לראות את הציור בשני הימים הראשונים לאחר שובו, ועד מהרה הופיע בקריקטורות, בפרסומות ובפרודיות.²

הפעלת הסרטון: הגניבה שהפכה את המונה ליזה למפורסמתהפעלת הסרטון טוענת אותו מ-YouTube.

הסרטון שלנו מספר את סיפורם של הקיר הריק, ליזה גרארדיני והגניבה.